על גדות הדנובה, ממש מול בניין הפרלמנט ההונגרי (Hungarian Parliament Building), מונחים 60 זוגות נעלי ברזל, המצביעות לעבר הנהר. פשוטות ככל שתהיינה אותן נעליים, סיפור טרגי מסתתר מאחורי אנדרטת הנעליים (Cipők a Duna-parton), סיפורם של מאות יהודים שאיבדו את חייהם כתוצאה מהזוועות שביצעו אנשי המילציות של צלב החץ של בודפשט במהלך מלחמת העולם השנייה. כשמלחמת העולם השנייה נכנסה לשנותיה האחרונות, מפלגת צלב החץ הלאומית הסוציאליסטית השתלטה על הונגריה. בראשותו של פרנץ סלסי, המפלגה חלקה מספר אמונות עם המפלגה הנאצית של גרמניה, כולל אנטישמיות. מה-15 באוקטובר 1944 ועד 28 במרץ 1945, שלטה מפלגת צלב החץ במדינה בשיתוף עם הנאצים, והובילה לכדי גירושם, שליחתם ורציתם של אלפי אזרחים, כולל יהודים. במקביל, אנשי מיליציות צלב החץ זרעו הרס רב מאד בעיר ועל פי ההערכות, כ-10,000 בני אדם נהרגו ברחובות ו-80,000 איש נוספים נשלחו למחנות ריכוז.
היסטוריה ופרטים חשובים
נעליים על גדות הנהר חלודות, עשויות מברזל ומשובצות בטון באזור הסוליות. ברוכים הבאים לאנדרטה לזכרם של יהודי הונגריה, שבחורף 1944-45 נורו על גדות נהר הדנובה על ידי חברי מפלגת צלב החץ. האנדרטה, הידועה בשם "הנעליים על טיילת הדנובה", נוצרה על ידי במאי הקולנוע קאן טוגי בשיתוף עם הפסלת גיולה פאואר. היא הותקנה על גדת נהר הדנובה בצד של פשט בשנת 2005 ומאז הפכה למוקד משיכה לרבים מכל העולם. בשלושה מקומות שונים באנדרטה נכתבו שלטי ברזל יצור בהונגרית, אנגלית ועברית: "לזכר הקורבנות שנורו לדנובה על ידי אנשי מיליציות צלב החץ ב – 1944-45".
במהלך אותו סתיו וחורף, לאחר שהגרמנים הפילו את ממשלתו של מיקלוש הורטי והעלו לשלטון את פרנץ סלסי ומפלגת צלב החץ הפשיסטית, האנטישמיות החלה לצבור תאוצה בעיר ולהכניס בה אימה. אנשי המיליציות השתוללו ברחובות בודפשט, הכו, שדדו והרגו יהודים בפומבי. אלפי יהודים נרצחו בכל רחבי העיר. לירות ביהודים הישר לדנובה היה נוח עבורם, שכן הנהר פשוט סחף את הגופות. לעיתים קרובות, הרוצחים היו מכריחים את קורבנותיהם היהודים המבועתים לחלוץ את נעליהם לפני שירו בהם אל הדנובה. הנעליים, באותה התקופה, היו מצרך יקר והרוצחים יכלו להשתמש בהן או לסחור בהם בשוק השחור. עם זאת, לפעמים הנעליים היו בלויות כל כך, כך שאותם יהודים היו נרצחים בעודם נועלים את נעליהם. לפעמים, נשלפו שרוכי הנעל מנעלי הילדים והשתמשו בהם כדי לקשור את ידי הקורבנות חסרי האונים לפני שנורו. לפעמים השתמשו בחבל במקום. אם אנשי המיליציה שמו לב שחלקם נותרו בחיים, השתמשו בהם לתרגול מטרות. אולם, רוב היהודים, ובייחוד הילדים, מתו מיד כי המים היו קרים.
על האנדרטה עצמה
קשה שלא להבחין במידת האינטימיות שבולטת כל כך באנדרטה הזו. הנעליים מוחשיות כל כך ונראות אמיתיות, כך שקל מאד לדמיין, כאשר מגיעים אל המקום, את האנשים שנעלו אותן ונאלצו להסירן לפני שהוצאו להורג. נדמה שלכל נעל יש אישיות אחרת, לכל אחת צורה שונה שהושפעה מכף הרגל שנעלה אותה. הדבר היחיד שחסר שם הם האנשים עצמם. אלה, שנעלו את הנעליים. הנעליים מזכירות למבקרים שפעם היו אנשים חיים. הם היו אנשים "רגילים" ממש כמו כולם, או אולי אנשים מיוחדים עם חיים מלאי הרפתקאות, כך או כך הם חיו עד שנרצחו.
כל נעל בודדת היא יצירת אמנות בפני עצמה ומספרת סיפור של חיים וגם של מוות. כל נעל, בעת שעוצבה ויוצרה, זכתה להמון תשומת לב והחומרים שמהם היא עשויה יצרו יחד נעל שמשקפת אדם מסוים, גבר, אישה, ילד או ילדה. עובדה זו מחזקת מאד את האינדיבידואליות של אותם קורבנות והופכת את האנדרטה למיוחדת ואינטימית מאד. הריקנות, הנעליים החסרות מהאדם האמור לנעול אותן, מעוררת עצב והתרגשות רבה ובייחוד הידיעה על אותו ריק שנותר מאחור.
שאלות ותשובות על אנדרטת הנעליים בבודפשט
האנדרטה חזקה בעוצמתה ומספרת סיפור עצוב וקשה. יחד עם זאת, היא חשובה מאד ודרך ללמוד על העבר ומכך גם להסיק על ההווה ועל העתיד. ולכן ביקור בה מומלץ לכל אחד ואחת, כחלק מלמידת ההיסטוריה היהודית, ההיסטוריה של יהודי הונגריה ובודפשט בפרט.
אנדרטת הנעליים בבודפשט היא אנדרטה לזכר יהודי הונגריה שנרצחו בשואה. האנדרטה מורכבת מזוגות נעליים עשויים ברזל, הממוקמים על שפת נהר הדנובה. הנעליים מייצגות את היהודים שנרצחו על ידי גדודי צלב החץ ההונגרים, לאחר שנורו והושלכו למי הנהר בעת שואת יהודי הונגריה בשנים 1944–1945.
האנדרטה תוכננה על ידי האמן ג'ולה פאואר והבמאי קאן טוג'אי, והיא נחנכה בשנת 2005. האנדרטה ממוקמת על שפת נהר הדנובה, בסמוך לבית הכנסת הגדול של בודפשט.
האנדרטה היא מקום זיכרון חשוב לזכר קורבנות השואה. היא מזכירה לנו את הזוועות שקרו, וחשובה לשמירה על זיכרון השואה.
